דזנה נ' תשע בכיכר בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה כספית על סך 300,000 ₪ לפיצוי נזקי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 ( להלן: "החוק" ).

תמצית טענות התובע

1. ביום 29/1/12 ביקש התובע להיכנס לבר שבבעלות הנתבעת ברחוב בן עמי 9 ת"א, (להלן: "הבר / מועדון"), ולאחר שעמד כשעה בכניסה מחוץ למחסום המגודר שהקימה הנתבעת בכניסה לבר, לא הורשה להיכנס. לטענתו, דרכו לבר נחסמה, כאשר השטח שגודר על ידי הנתבעת, הינו שטח ציבורי והנתבעת פלשה לשטח זה ועשתה בו כשלה.

לטענת התובע, כניסתו סורבה, למרות שהוא התנהג למופת ובנימוס ולא נענה על ידי הנתבעת לשאלה מדוע דרכו נחסמה. בתחילה נאמר לו להמתין ולאחר מכן תרצה הנתבעת תירוצים שקריים לאי הכנסתו.

2. לטענת התובע בזמן שהוא סורב מלהיכנס לבר, התירו נציגי הנתבעת לבהירי העור להיכנס לבר ולכן מדובר באפליה מחמת ארץ מוצא. בכל שלושת הפעמים בהם ניסה להיכנס לבר, במועדים שונים, לא סורבה כניסתם של בהירי העור. לטענתו, בתאריך 27/12/12 שגם אז סורבה כניסתו, הוא נכנס לבר רק כאשר חברו האמריקאי עבר סלקציה ומשך אותו פנימה עמו. עוד טוען התובע, שמאנשים מזרחיים הסלקטורית ביקשה תעודת זהות ומאנשים לבנים – לא. הסלקטורית, לטענתו, סרבה להכניס אנשים כהים נוספים, מה שלטענתו מצביע על אפליה מטעמים אסורים על פי החוק.

טוען התובע, כי ביום 29/1/12 הוא אף הותקף פיזית על ידי השומר, אשר גם קילל אותו, רק בגלל שביקש להיכנס. אותו אירוע לטענתו, אירע גם ביום 26/1/12 וביום 8/12/11 ולאירוע הראשון יש עדים. בכל האירועים נגרמו לתובע עלבון ועגמת נפש.

3. טוען התובע, כי המועדון נחשב כמקום ציבורי לשימוש הציבור, נועד לקיים את השוויון והנתבעת הפלתה אותו לרעה. לטענתו, על פי החוק לאיסור הפליה על הנתבעת לשלם לו סך של 1,000 ₪ על כל פעם שפנה לסלקטורים ולא זכה לתשובה והוא חישב זאת לפי 20 פעם.

בגין עגמת נפש והדגשה, שהשלכות האירועים טרם ברורות והן בעלות השפעה לטווח ארוך, הוא מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו 120,000 ₪.

בגין תקיפת השומר 10,000 ₪.

בגין הפרת חובה חקוקה במשך 3 פעמים בהם נחסמה כניסתו 150,000 ₪.

כן עותר התובע ליתן צו הצהרתי כנגד הנתבעת ולפיו, השימוש במסרון לצורך הסלקציה אינו חוקתי, כיוון שמי ששולח את המסרונים, שולח אותם רק למי שהוא מכיר. עוד מבקש התובע ליתן צו לפיו אסור לנתבעת לתחום את השטח הציבורי.

תמצית טענות ההגנה

4. הנתבעת אוסרת הפליה בין מבקריה ועובדיה תודרכו לפעול ללא משוא פנים, תוך נקיטת אמצעי בטחון למניעת פגיעה ביטחונית, ועל יסוד העיקרון שיש לאפשר כניסת כל אדם.

במהלך האירועים הנטענים על ידו, לא ביקש התובע לדבר עם הגורם האחראי במועדון וגם לא בימים שלאחר מכן, והוא אף לא פנה מעולם בכתב אל הנתבעת. הנתבעת שמכחישה את טענות התובע, טוענת שבהתאם להוראות משטרת ישראל ונוהלי האבטחה הנדרשים ממנה, היא מחזיקה במחסומי אבטחה בכניסה לשערי המועדון. לא ידוע לנתבעת על המקרה הנטען בכתב התביעה, לא ידוע את מי פגש התובע ועם מי הוא דיבר.

5. המועדון / הבר- נפתח לציבור המבלים בשעה 21:30 ולאור ריבוי המבלים, יכול וכניסת התובע התארכה ביחד עם המאחרים להגיע. הנתבעת אינה מכירה את המקרה הנטען על ידי התובע, אך התובע בעצמו מציין בכתב התביעה (סע' 6) שבפועל הוא נכנס למועדון, מה שלא מהוה הפלייה. בכל מקרה, כניסת אדם בניגוד להוראות האבטחה ועל ידי משיכתו פנימה על ידי אחר, נוגדת את הוראות הבטיחות. הנתבעת דוחה גם את טענת התובע לדרישת תעודות זהות ממזרחיים בלבד וטוענת, כי אלה נדרשות כדי לוודא שמדובר בבגיר ושלא ייכנסו חשודים מבחינה ביטחונית.

טוענת הנתבעת, כי במועדון מבלים אנשים מכל גווני ומיני הפסיפס האנושי המגוון, המרכיב את אזרחי ישראל, כולל ישראלים וותיקים, עולים חדשים, רוסים, אתיופים, ערבים, גברים, נשים, דתיים, חילוניים, חד מיניים ועוד.

הנתבעת מציינת שהתובע, למרות טענתו בסע' 11 לפיה הוא הותקף, לא פנה למשטרה ואף מצא לנכון לחזור למועדון פעמיים נוספות, מה שמשמיט את הבסיס לטענתו.

הנתבעת דוחה מכל וכל את דרישת הנזק המפורטת בכתב התביעה.

דיון